המרכז לאומנות עכשווית

המרכז לאמנות עכשווית ברמלה פותח מחדש את שעריו עם 'מציאות, אולי מדומה', תערוכה חדשה בהשתתפות שלושה אמנים בולטים. אמנית הוידיאו קרן גלר, הצייר והפסל יובל שאול והצלמת טל שוחט.

בתערוכה שאצרה ד"ר סמדר שפי, מיצב וידיאו חדש שיצרה קרן גלר במיוחד לטובת התערוכה הכולל 5 מסכים ושתי הקרנות על נייר,  האמן-פסל יובל שאול עם ציורים אבסטרקטים מבריקים וצילומים מבויימים של עצי פרי בהפקה כמעט קולנועית של אמנית הצילום טל שוחט. המפגש עם העבודות מעלה תהיות ושאלות אודות ייצוג והכרת המציאות, שאלות שהשלכותיהן נוגעות לכל תחום בחיינו.

האוצרת סמדר שפי מציינת: "קרן גלר, יובל שאול וטל שוחט מתבוננים ויוצרים סביב שאלות הממשי והמדומיין, החלום והסימולאקרה (העתק, שיכפול, ללא מקור). מה שנדמה כמוחלט מתגלה כנזיל, כבר-החלפה, שכבות של סיפור ואשליה ממסכות זו את זו ומתוכן עולים רגעים, לעיתים מצמיתים, ומתגבשים לצלילות נדירה. המפגש עם העבודות יוצר כר לחשיבה והרהור על שאלות ומושגים אודות ייצוג והכרת המציאות. יצירת אמנות מתקיימת במקביל למציאות. היא  יכולה לתאר מציאות, להתוות מציאות מקבילה, מומצאות, נסתרת , רבודה, אולי מדומה, להשתמש בטווח האמצעים שבין מסורתיים, כמו ציור , או חדשים כמו משקפי VR." 

אמנית הוידיאו קרן גלר צילמה את טרופיקאריום (Tropicarium), בקניון מסחרי בבודפשט. מיצב הוידאו  החדש, שנוצר עבור התערוכה כולל חמישה מסכים ושתי הקרנות על נייר. גלר עוקבת אחר התרחשות אבסורדית בה קהל יושב באולם וצופה בכרישים המוחזקים בתנאי שבי אכזריים בתוך קשת/כיפת זכוכית ומתייחס לכך כתחליף לצפייה בטבע. את הכרישים, חיה טורפת שצדה למחייתה, מאכיל בשעות קבועות צוללן ואלו נחשבות רגעי שיא: כריש שחושיו השתבשו וגופו מנוון כליל , אוכל דגים מתים. דומה שהקהל הצופה בחיזיון המלאכותי, בקניון משמים, שבוי גם הוא. מודלים כלכליים-חברתיים מכתיבים עבורו לא רק את אימוץ מרחב הקניות כמרחב תרבות וחוויה אלא גם ריחוק מוחלט, בדידות וקהות חושים בה בידור ואכזריות מותכים לבלתי הפרד.

העבודות האבסטרקטיות של יובל שאול ממשיכות מסורת ארוכה, מודרניסטית של ציור  שהחלה בתחילת המאה הקודמת. עם זיקות ליצירה של אמני עבר,  מאנני ויוזף אלברס ויוהנס איטן, אנשי הבאוהאוס, ועד למארק רותקו, היצירות של יובל שאול מציעות מופשט רענן, מודע היטב להיסטוריה ממנה צמח וגם להיותו, במידה מסוימת, חריג בציור הישראלי. שאול יוצר בציורים מרחב שנדמה שאפשר לצלול לתוכו  אך בה בשעה הוא קשיח כאילו מכוסה בקליפה מבהיקה. ברק הצבע בציוריו אינו משקף את סביבתו אלא מבליח כישות שאינה תלויה במבט הנתלה בה.